תדרים בתנועה - רישומים מחוויות התנועה - הסכר נפרץ והלב נפתחכבר יומיים שהלב שלי ״פרוץ״… הסכר נפתח והדמעות… כמה דמעות זולגות ממני… כבר

יומיים שאני בריגוש שיא, בוכה מתוכי את כל מה שחסמתי… הגוף שלי ידע מה לעשות כדי לגרום לי להבין…

אז הייתי צריכה להעלות כמה ק״ג ולהיות קצת פחות ״אני״ כדי לשים לב למה שחשוב באמת.

הלב שלי אגר ואגר ואני, לא העזתי להביט פנימה. לא כמו תמיד אלא ממש ממש עמוק.

אתמול, בין כל הנשים הקסומות האלו, בליווי קולה הענוג של הקוסמת המופלאה הזו, פתאום זה חדר לתוכי כמו חץ ללב. כל הסכרים התמוטטו. ברגע אחד, בשבריר שנייה הבנתי מה הם התכלת והוורוד שלי. מה אני רוצה. במפתיע, כל כך שונה ממה שחשבתי שאני משתוקקת לו. אני, קרינה זמיר, הילדה והאישה, רוצות אהבה. פתאום הכול ברור כמו פלאש גדול… אני, הנטישה של אימא, הריחוק הזה והביקורת המתמדת, אני היפה והמוצלחת, עודי פוחדת להיות לא אהובה… ופתאום הכול ברור כמו שמים וים שמתמזגים לתוך כחול אחד יפיפה… אני עוד לגמרי מצולקת מאימא שבתוכי שפצעה וערערה ולא נתנה מנוח לקטנה הזו להאמין בחיים…

אני הולכת ללמוד לאהוב את האימא הזו. אני לא אברח ממנה. אני אלמד אותה, אני אבטח בעצמי שאצליח אתה כמו עם שאר העולם. אימא יקרה, אני ואת עוד נלמד שאהבה היא טוהר ולא סכנה. שהיא מלאות ולא חוסר. שהיא צמיחה משותפת ולא מכשול להתקדמות היחיד.

אני אומרת בפה מלא, חושפת את עצמי אליכם עד החלקיק הקטן של הנשימה. אני לא רוצה להיות כלואה ע״י האגו הזה. הוא שמר עלי כל החיים. היה שומר כל כך מובחר ששמר עלי אפילו מפני הרגשות הכנים הכי עמוקים שיכולתי לקבל אך בחרתי לדחות ולכסות בשכבות של סיבות הגיוניות.

די לאגו די לקנאות לפרטיות די לפחד הזה לא להצליח, לא להתקבל, לא להיות יפה מספיק, לא להיות ספורטיבית מספיק, לא להיות חכמה מספיק, לא להיות – מספיק. קראו אותי ודעו הכול, זה לא מרגיש חשוף מדי. אין לי מה לשמור, לאגור בתוך כתליי…

אמא, שחררי אותי מהכבלים האלה, בואי נשתחרר יחד. אני רוצה שנצליח כמה ארוך שזה יהיה…

אני מספרת לכם כי חשוב שתדעו ותתעוררו גם אתם אם תבחרו בכך. אני מוכנה ושמחה לחשוף את כל רחשי הנשמה והרגש וכן אני אמיתית וגם בוכה מלבד החיוך הנצחי ואני מתרגשת ואני חוששת ואני חיה. בכולי. חיה את החיים האלה. והפעם ללא דרך חזרה.

בוכה את הרגשות הכי עמוקים הכי יפים, נקייה כל כך, שלווה!

היום אני ביום חופש. בבוקר עשיתי בדיקת דם, כל כך בנועם… איך פעם היו קושרים אותי לכיסא… היום בחיוך בשלווה… כמה נעים לעבור שלב…

מפנקת את עצמי היום. אחרי שבוע אינטנסיבי של ריצה, הספקים ותובנות, אני נחה.

יושבת בגרג, אוכלת דים סם טבעוני, כמה חיכיתי לאכול כזה מתישהו…

אפילו כדור גלידה טבעוני אחד.

אני, עם עצמי והנשמה המתנקה הזו.. אנחנו פה יחד ואנחנו מחויכות ומלאות מלאות מלאות באינסוף אהבה… תודה לגוף שלי שהתעקש. תודה לחברים ששיקפו והבהירו את השמיים המעוננים. תודה לתדרים בתנועה ותודה לי שהסכמתי. לצאת למסע, עמוק, לעיתים כואב ושורף בעיניים מרוב האמת. תודה לי שפתחתי את הדלת לעצמי, למסע שרק התחיל, לילדה הקטנה שבי עם הפצעים המגלידים שלה והצלקות היפות שהופכות לעור בוהק ומתוח עם הימים.

ותודה לגרג שהכניסו מנות טבעוניות לתפריט 😉 נשימה עמוקה……. תחושה שמימית. תודה לכם על המעשים הטובים שתעשו היום… יום שמימי לכולכם.

 

נכתב ע"י קרינה זמיר קורס בוקר

 


תגובות

הסכר נפרץ והלב נפתח — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הגדלת טקסט