את הצורך להחזיק חזק חזק,
את היכולת להרפות ולשחרר
את האין, את הריק, את הכואב
את הממלא את הלב
את השבור את השלם ובו בזמן את שניהם.

לאהוב את מה שיש את מה שיש מה שיש יש.

את הסגורה לתוך עצמה, פקעת רק את עצמה מבינה
ופתוחה לרווחה אל היופי ללא מחיצה והגנה
את הכן ואת הלא
את הלך ואת הבוא

לאהוב את מה שיש לאהוב מה? שיש.

את מה שהוא רגיל כל כך, הוא חדגוני ושגרתי
ומה שחדש, מפתיע ויצירתי
את התריסים שנפתחים והתריסים שנסגרים
האורות שנדלקים ואלה שכבים והמסנוורים
ואת החושך.

לאהוב את מה שיש.

ולעצור ולמהר ולהקשיב ולדבר
ולעצור ולמהר ולהקשיב ולדבר
את הרעש והשקט הלחישה והדממה
את מה שפורץ מתוכי וצומח
וגם את השממה.

לאהוב לאהוב לאהוב לאהוב לאהוב את מה שיש.

את השליטה, את הריסון והמיקוד
את הללכת לאיבוד,
לחפש ולא לדעת מה
להתבלבל, להסתובב, להתערבב ופתאום
לגלות שהרשתי לעצמי מתוך הלא ברור
להתרחב, לתת מקום, לנשום את מה שיש היום.
לחבק את הניגודים, לנשום את הצבעים המתחלפים, להכיל את הקצוות

כתבה: יעל קפלן


תגובות

לאהוב את מה שיש — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *