קטגוריה: יתרונות התנועה

תנועה ככלי לריפוי מערכות יחסים

המחלה הקשה של הזמן הזה היא בדידות, רבים מאיתנו בגירושים סמויים או גלויים, פרודים, מרוחקים או מנותקים מגופנו, מהתשוקות שבליבנו, מחלומותינו, מנותקים מרקמת החיים שבחיים, מחסד הטבע ממה שברא אותנו …כולנו סובלים מגירושים סמויים או גלויים מהחיים. הקדשתי את 30 השנים האחרונות לריקוד ככלי לחיבור ולריפוי מערכות יחסים באשר הן . נולדנו לתרבות של חשיבה וחינוך שגרם לנו לעבור לגור בראש (בעיקר באונה הימנית שלו). כך אנו מוצאים עצמנו מרוחקים מגופנו וליבנו, עבדים לעריצות של המוח שמגיב ושופט כל דבר שזז, שמפעיל את דפוסי ההתמכרות שלנו, לאוכל, לעבודה, למסך, לנייד, למסרים, למיילים ולכל דבר שייתן נחמה והפוגה מהלחץ הכרוני ותחושת הבדידות והפחדים . כשאנחנו רוקדים ומצרפים לריקוד מודעות ונוכחות ערה, הקבצים שבגוף הכאב נפתחים וניתן לרשום אותם מחדש. אני קוראת לדרך הריקוד בתדרים בתנועה – Dancefulness –(מילה שהמצאתי) כי זה ריקוד שבו התודעה ערה ( Mindfulness ) והלב פתוח(Heartfulness) Dancefulness- ניסים קורים כשהגוף, התודעה והלב רוקדים יחד. הריקוד עם הגוונים החמים של הקשת עזרו לי לחוש את המהות הגברית בכל עוצמתה, לקלף את הקליפות הקשות בהן היא התכסתה, להבין את הגברים סביבי והגבר שאיתי, לקבל את דרכם המוזרה בכל – עם הילדים, במכסת המילים, במטבח, במיטה . הריקוד הכחול עם הכוראוגרף הדגול שנקרא מים גילה לי את עוצמת המהות הנשית בטהרתה ולהתחבר לידיעת הדרך שבה (על צבעים ותנועה מאמרים באתר). הריקוד מסייע לנו לצאת ממעגל הפגיעה והכאב ולעבור למעגל הפיוס והריפוי כפי שכולנו יודעים היטב מהשריטות שבנו, האחיזה בכאב מנציחה את מעגל הפגיעה והאלימות . במוסיקה הניגודים לא נאבקים אלא יש הרמוניה והעצמה הדדית בין המלודיה למקצב. בגוף, הניגודים לא נאבקים, יש השלמה בין האונה השמאלית הזכרית, הלוגית התכליתי, לאונה הימנית הנקבית, האינטואיטיבית שרואה חזון. בריקוד כשאנו שבים הביתה אל הגוף נשטפים ומתמסרים למוסיקה. מיתרי הלב רוטטים עם התדרים השונים נוצר מרחב ללב להיפתח לשונה ולחגוג את הדומה . בריקוד נמצא לי שלום עם גופי, עם עצמי, עם האיש שאיתי, עם ילדיי. הריקוד היה ועדין גלגל הצלה בזוגיות ובאמהות. הריקוד הזוגי עם מפת הצבעים מאפשר לי זוגיות של אהבה למרחקים ארוכים. אני בת 53 , פגשתי את האיש המקסים שאיתי בגיל 17 , לפני 36 שנים ! אין מצב שהיינו שורדים 36 שנים יחד לולא מפת הצבעים . אנחנו כ"כ שונים זה מזה, אני כולי אש שבחיפוש מתמיד אחרי מקומות חדשים בהם לבעור, אליהם להביא חום ואור, והוא כולו אדמה, סלע יציב וישיר . השוני העצום גרם לנו כמובן להתאהב זה בזו בנעורינו, אבל אחרי כן צריך לחיות עם השוני, עם הצרכים השונים …שוני בקצב ובגישה לגבי כל דבר, אני רוצה לשנות את העולם ולעשות זאת עכשיו, הוא "אוהב להיות בבית עם הספרים הישנים … " ואינו מבין למה צריך לצאת לחפש מעינות במדבר כיש אמבטיה . שוני בתדר וקצב הם המקור לכל ה"אלרגיות" במערכות יחסים, אלרגיות שמעלות את אחוז הגירושים והגירושים הסמויים. הריקוד עם התדרים עוזר לנו להכיר ולהוקיר, לקבל, לחייך אל שוני, ולמנף את הניגודיות שבנו לציוותיות משלימה .הריקוד עם הגוונים החמים של הקשת עזרו לי לחוש את המהות הגברית בכל עוצמתה, לקלף את הקליפות הקשות בהן היא התכסתה , להבין את הגברים סביבי והגבר שאיתי, לקבל את דרכם המוזרה בכל …עם הילדים, במכסת המילים, במטבח, במיטה …. הריקוד עם המהות הגברית עזרה להכיר ולהוקיר את הלוחמים והאבירים, להוריד את השריון . הריקוד הכחול עם הכריאוגרף הדגול שנקרא מים גילה לי את עוצמת המהות הנשית בטהרתה ולהתחבר לידיעת הדרך שבה . הריקוד הסגול נדרש לי כל יום … ואז הגיעו הילדים, אחת נולדה מהרחם והשני מהלב (ילד מקסים שהגיע אלינו במסגרת אומנה והפך לילד מאומץ ) ושוב ריקוד התדרים גילה כוחו לי בהולדת האם שהנני.

ריקוד הפיוס –כוחה של תנועה בהמסת קונפליקטים האלכימיה של הכאב

אנשים ישכחו מה אמרת ,אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש " -מאיה אנג'לו אני בחיפוש המתמשך ב" תדרים בתנועה " איך בריקוד לסייע לצאת ממעגל הפגיעה והכאב למעגל הפיוס והריפוי כפי שכולנו יודעים היטב מהשריטות שבנו ,האחיזה בכאב מנציחה את מעגל הפגיעה .והאלימות . במוסיקה הניגודים לא נאבקים , יש הרמוניה והעצמה הדדית בין המלודיה למקצב , בגוף הניגודים לא נאבקים , יש השלמה בין האונה השמאלית הזיכרית , הלוגית התכליתי ,לאונה הימנית הנקבית ,האינטואיטיבית שרואה חזון , בריקוד כשאנו שבים הביתה אל הגוף נשטפים ומתמסרים למוסיקה מיתרי הלב רוטטים עם התדרים השונים נוצר מרחב ללב להפתח לשונה ולחגוג את הדומה . אחרי שנים פעמים רבות של קונפליקט או קרע,לרוב איננו זוכרים את הסיבה, עם זאת אנחנו זוכרים היטב את כאב הפגיעה. אין ספור סיפורים הם עדות לכך ,המפורסמים הם סיפורי הקרע בתנועה הקיבוצית בין האיחוד למאוחד שגרם לפיצול משפחות , הראש שוכח , הלב והגוף זוכרים . כך בקונפליקטים בקהילות , עמים , דתות וכך בקונפליקטים אישיים. בגיל 53 איני זוכרת חלק משמות המורים ומהפנים של המחנכים שליוו אותי בילדותי אבל אני זוכרת היטב איך גרמו לי להרגיש – את אותו מורה להיסטוריה שגרם לי לחוש מיוחדת, שנקודת מבטי חשובה, את אותה מורה שנתנה לי לחוש קטנה, שאני עוד אחת בכיתה. פס הקול הצורם של התרבות אליה נולדנו נולדנו אל עולם של נבדלות, של גבולות ומחיצות, של מאבקי כוח ומלחמות בין עמים, דתות, מפלגות, מעמדות, מלחמות ומאבקים על משאבים, שטחים, על "אמת", מלחמת המינים של נשים וגברים, מלחמת דורות של הורים ובנים. ההיסטוריה של המין האנושי רצופה בתיעוד קונפליקטים בין אני ואתה בין אנחנו והם, היסטוריה שהפכה לביולוגיה בה פחד הוא מערכת דם שניה, וכיאה לעתות מלחמה פחדים הופכים לכוח מניע עיקרי. זהו פס הקול הקשה של תרבותנו. הצעד הראשון בכל קונפליקט שיעזור למעבר מפחד ועוינות לאפשרות של הוקרה וחיבור הוא להתבונן על הישות המחברת, המגלמת את היחד, ישות חיה משתנה בתנועה, גדלה או קמלה. להעביר את המבט הדואלי שרואה ישויות נפרדות של "אני ואתה" למבט שרואה את החוטים שבינינו והריקוד המתמיד ביניהם. להעביר את המבט משחקני המשנה בתיאטרון החיים לשחקן הראשי – שהוא הטווח בין הדמויות הגיבורה האמיתית במחזה החיים הינה ההתרחשות החיה שבין הדמויות, בדומה לציור הדמויות הכהות והגביע שביניהם. הישות המחברת בין חיים שונים היא במהותה צהובה ולכן משתוקקת לתרום, לתת להיות חלק מהתמונה החזון הרחבה, זה יהיה נכון לכל חיבור: הזוגיות שלנו, של המשפחה שלנו, של הקהילה שלנו, של הצוות, של האנושות. נעשה בחוכמה אם נאזין היטב לניגון החרישי של הישות המחברת ונהפוך אותו לפרטנר לריקוד במערכות היחסים השונות בחיינו, ונפנה מקום להיות ולרקוד עם השאלות: מה הריקוד של החוטים המחברים בינינו? איזו אפשרות והזדמנות טמונה בו? מה הינו רוצים שיזרום בחוטים אלה, שיקרה בינינו? מה הכי טוב בשבילנו – בשביל היחד שלנו? הישות המחברת? מה הצעד הבא של הישות המשותפת לנו? מה חלקי בישות המחברת? כחלק מהחיפוש המתמשך כיצד לצאת ממעגל הפגיעה למעגל הפיוס והסליחה, בתדרים בתנועה, נרקוד כדי למצוא כל אחד מאיתנו עוד שלום בליבו. גופנו ונשמתנו מבקשים יומיום מאיתנו "הפסקת אש", כשהשופטים חסרי הרחמים שבראשנו שוב דנים אותנו למלקות על מה שלא עשינו, או שלא עשינו מספיק טוב. שנמשיך בריקוד חיינו לעשות עוד ועוד צעדים בדרך לשלום, לפזר זרעים של תקווה

למה לכל הרוחות לרקוד

במשך השנים הרבות בהם אני מנחה קבוצות גיליתי שהעולם נחלק לשניים אלה שגילו את עוצמת התנועה , ואלה ששכחו אותה , כולנו כילדים , ידענו את כוח התנועה , למדנו את החיים והעולם אליו הגענו תוך כדי תנועה , בילדות גרנו בגוף , חשנו וחקרנו את העולם דרך הגוף , אהבנו להתגלגל בארגז החול , לחוש את הקמטים בפנים של סבתא , להתכרבל בסמיכה ובחיבוק , לרוץ , לקפוץ וכששמענו מוסיקה גופנו הגיב בתנועה וריקוד , החיבור לגוף אפשר לנו אינטימיות עם החיים , ואז הגענו לב"ס ורוב היום הלמידה היתה בישיבה על כסא ואט אט עברנו לגור בראש , בעיקר בחלק השמאלי שלו  , האנליטי .(איך אפשר שלא עם כמות שעות החשבון בשבוע ..) ובעידן הדיגיטלי , אנו מוצאים עצמנו חיים בראש ששעות רבות רוכן קדימה אל מסך המחשב או מוטה מטה אל הנייד שהפך לאיבר בגוף דרכו לומדים מתקשרים וחווים את העולם … איבר קר , שמתווך לנו את החיים ומונע חיבור ישיר איתם …. תיווך שיוצר מרחק ושפיטה , ניכור ונפרדות , "השופטים " גרים בראש , בתחושות הגוף אנחנו מאד דומים , כולנו חשים קור וכאב באותו אופן . ואז מגיעה אלי השאלה , מאנשים יקרים רבים ששכחו כוחה של תנועה למה לכל הרוחות לרקוד ? למה לא רק להקשיב למוסיקה? כפי שעושים אנשים רבים בקונצרטים ובמופעים בהם אין רחבת ריקודים אלא שורות של מושבים. למה לא רק להקשיב למוסיקה ? למה לצאת מאזורי הנוחות של הכסא ולהצטרף מוסיקה בריקוד ? שמי רוית יסעור ואני מורה לתרפיה בתנועה , רפואת המזרח ויוגה. ומפתחת את שיטת " תדרים בתנועה". מכשירה מנחים ומטפלים בתדרים בתנועה , אני חיה נושמת ומיישמת dancefulness , ריקוד שמעיר את הגוף הלב ותודעה ב- 28 השנים האחרונות . והיום אני רוצה להזכיר למי ששכח את הצורך הטבעי לזז בקצב המוזיקה , כשבגרנו למדנו להשתיק את התגובה הטבעית של הגוף להצטרף למוסיקה , אם בשל מעצורים, או דימוי גוף נמוך ,התחלנו להתבייש ו…דיכאנו את האינסטינקט הטבעי לנוע עם המקצב. המוסיקליות הגופנית שכל כך בולטת בתרבויות שקרובות יותר לטבע עזבה את רובנו ! מה התנועה לצלילי מוסיקה מאפשרת ? הגוף ונשמתנו הם כל כך חכמים, הם יודעים שאם נרקוד עם המוסיקה, המזון שבמוזיקה יגיע לגופנו ונשמתנו מהר יותר ובצורה מלאה יותר!! כך שהסיבה לריקוד מעבר לשחרור וביטוי היא הזנה נפשית, רגשית, אנרגטית! איך זה עובד ? כל מוסיקה, כל מקצב ומנגינה נושאים תדר, צבע, התדר המחייה, שהמוסיקה נושאת הוא מזון לחיים השונים בנו. לדוגמה, מוסיקת וואלס מהיר נושאת את התדר האדום ובה מזון מחייה לחלקים האדומים שבנו, ברמה הפיסיולגית למערכת הדם וברמה הנפשית ללב שזקוק לערסול . הגוף כמו כל דבר בטבע עובד עם חוק ההדהוד, הגוף יודע היטב את סוד המשיכה! את עקרון ההדהוד, הוא יודע שדברים דומים נמשכים זה לזה ושאם הוא זקוק לתדר מסויים , למזון הנפשי שהמוסיקה נושאת כדאי לו להדהד את המקצב, "להיות כמו המוסיקה" ולכן הוא יוצא בריקוד!!! אוסף המוזיקות שלנו הוא המקרר / המזווה הנפשי הנושא את הוויטמינים להם אנחנו זקוקים בזמן נתון. למשל כשאנחנו חלשים ואנמיים , טוב יועיל לנו לאכול מזונות מרובי ברזל או לרקוד לצלילי מוסיקת תופים אפריקאית שנושאת את המקצב האדום , תשחרר אותנו מהחולשה ותביא לגופנו חיוניות וחוסן . אומנות החיבור לתדרים מרפאים ולמהויות מעצימות חיים, זו האומנות שאנחנו מפתחים בתדרים בתנועה . אנו יוצאים בריקוד למסע בקשת החיים וקשת הצבעים. נעים במעלה הגוף, על גווניו, ובמעלה הגיל, על גווניו המשתנים. התנועה, בנתיב קשת החיים, מאפשרת לנו להבין עצמנו , חולשותינו וחוזקותינו ,תשוקותינו וקשיינו מעוניינים להתנסות ולשמוע עוד ? אני רוצה להזמין אותך היום לסדנת מבוא והיכרות עם "תדרים בתנועה" בסדנא נגלה את הריקוד שמחולל שינוי, נפתח צוהר לשפת התנועה והצבע כשפות מרפאות וככלי רב עצמה להתמודדות עם גוף הכאב והפחד. בריקוד יצירתי, משוחרר, קצב והרבה שמחת חיים, נפתחים אפיקים חדשים להכרות עם עצמנו, למימוש הפוטנציאל האישי והמקצועי.

תנועה ככלי לשחרור דפוסים כובלים

דפוסים כובלים כל אדם הרוצה שינוי בחייו כל מי שניסה ומנסה לפרוץ דרך פוגש את הדפוסים וההרגלים המונעים ממנו באמת להשתנות. דפוסים מעכבים רגשיים (כרגשי נחיתות או עליונות) ודפוסים מנטאליים (חשיבה נגטיבית, שיפוטיות, מתח) נרשמים בגוף עד לרמת התאים הנושאים את ההיסטוריה האישית. דפוסי הרגש והחשיבה יתבטאו ביציבה בתנועה ובשפת הגוף. שינוי הדפוס הגופני יעזור בשינוי הדפוס הרגשי – מחשבתי ולהיפך. שינוי הדפוסים המחשבתיים והרגשיים ישפיעו על הגוף, למשל הדפוס המוכר כמעט לכולנו של חוסר בטחון עצמי ורגשי נחיתות המתבטאים ביציבה שפופה וכתפיים המגוננות על הלב (מעוז הרגשות), בעזרת הריקוד אנחנו מזדקפים לומדים להישיר מבט גם על פחדינו , מסגלים הליכה ותנועה של לב פתוח ובוטח ומשיבים לנו את הערך והבטחון העצמי . החסם העיקרי בתהליכי צמיחה ופריצת דרך הוא אובדן ערך עצמי . על עבדות וחרות בריקוד החיים היכן את/ה מרגישה כבולה ? תקועה ? "עבדים היינו, עבדים… עתה ביני חורין! בני חורין!" האם בני חורין? האם את מרגישה חופשיה ? החדשות הרעות הן שעבדים היינו ועודנו ושעד שלא נסכים להישיר מבט, לראות ולחוש באמת את בית הכלא הפרטי שלנו , לא נשתחרר. החדשות הטובות הן ששחרור אפשרי ובריקוד שמשלב גוף לב ותודעה השחרור מתרחש בכל רובדי הקיום שלנו . עבדים אנחנו להתניות של מי שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות (רזה, מוצלח ב… אדריכל צמרת…) עבדים לציפיות שלנו מעצמנו ומאחרים, עבדים לדפוסים ההתנהגותיים, חשיבתיים, רגשיים, שעוצרים אותנו מלהיות שמחים בחלקנו. ציפיות, התניות ודפוסים אלה יוצרים את הלבנים מהן בנויים קירות הכלא הפרטי שלנו. לא המצאנו אף אחד מדפוסים אלה, ואין זו אשמתנו שהם שם. אין זו יצירה מקורית שלנו. כמו הציפיה הלא אפשרית להיות מושלמת: האימא המושלמת, הרעיה המושלמת, מושלמת בעבודתי… ודפוסי ההאשמה וההלקאה העצמית ששוב ושוב לא עמדתי בציפיות הללו. בשרשרת הלבבות אין אשמים רק יורשים. כשאנחנו חשים את "השריטות" שלנו עלינו להזכיר לעצמנו שוב ושוב שאין זאת אשמתנו! וגם אין זו אשמת הורינו ומחנכינו! משמעות הירושה הרגשית היא שהלב שהיה מאחורי השד שממנו ינקתי (הלב של אימא) והלב שהיה לצידה (הלב של אבא) החתים אותי במה שבו, במה שהוא ינק מהלב שעמד מאחורי שד אמו והלב שלצידו, לב אביו… וכך הלאה וכך הלאה לטוב ולרע. החתים אותי כפי שהוא הוחתם בירושה הרגשית עם חסמי הגדילה שהיא נושאת. שם כמובן לא נגמר הסיפור, כי מעל הלב הזה כמובן היה ראש, כך שלירושה הרגשית, מצטרפת הירושה התפיסתית… מלב זה יצאו ידיים ולירושה הרגשית מצטרפת גם הירושה התחושתית וכו'… המצרים הרשעים ביותר, האינקוויזיטורים האכזריים ביותר מתגמדים אל מול השפיטה, העוינות והאלימות הפנימית הקשה המתחוללת כמעט כל יום בראש ובלב של רובנו. עוינות שגורמת לשרירנו להתכווץ, לנשימתנו להתקצר, ללחץ הדם לעלות… וכל המחלות הנגרמות מלחץ ועוינות פנימיים! בתוך שדה הקרב הזה של שפיטה ועוינות עצמית, חיים "ילדים בסיכון", אותם חלקים עדינים ותמימים – נשמתי ורוחי, מוצאים עצמם בסיכון: סיכון של הזנחה, של רעב, של אלימות במשפחה, אלימות בבית הפנימי. איזה ילד יכול לגדול ללא אהבה, חמימות ואישור? זה נכון לילדינו, זה נכון לנשמתנו ולחלקים התמימים שבנו. אז כן, עבדים היינו ועודנו, גם בעידן המכונה "חדש" בו מתרחשת התעוררות הולכת וגוברת של עשייה משחררת באין ספור רבדים. בעודך ניצב ומתבונן אל קיר תא הכלא הפרטי שלך, מחפש דרך להגיע למפתחות של הסוהר, תגלה שבתוכך מצויים גם כבליך וגם המפתחות לשחרר אותם. קיבלתי את כל מה שאני צריכה על מנת לגלות את תפקידיי בעולם הזה בזמן הזה. כן, יש בנו את מפת הדרכים לחיים של חירות וכל מה שאנחנו צריכים על מנת לגלות את תפקידינו בעולם הזה בזמן הזה, זה מהדברים שעלי להזכיר לעצמי שוב ושוב כנוגדנים לאותו דפוס כובל, לאותו קול, האומר לי שהמענה לקושי הוא בחוץ: "אם רק הייתי עשירה"… "אם רק הייתי מוצאת את אהבת חיי… הכל היה מסתדר". בעודי עומדת ומיישרה מבט אל קיר תא הכלא, אגלה את צרור המפתחות שבתוכי ובו חמישה מפתחות בחמישה צבעים: המפתח האדום ייתן לי את האומץ להתמודד עם פחדיי, לצאת מהמוכר, קירות תא הכלא הצרים אך מוכרים כל כך, אזורי הנוחות שלי, ולרקוד את ריקוד הסמוראי המרכז כוחו ובהינף יד אחת שובר את קיר הלבנים. המפתח הצהוב, כוחו נגלה לי בקרן השמש שחודרת דרך החלון הקטן שבתא הכלא, מאירה, מחממת וממיסה. מלמדת אותי את עוצמת הרכות של הלב החומל האוהב היכול ברוך להמיס את קירות הכלא. המפתח הצהוב מגלה לי את כוחה המרפא של הכרת תודה. אשתמש בו כדי לאפשר לשמש שבתוכי להאיר, לחשוף את ברכותיו, את המתנות הרבות שקיבלתי, מתנת גופי, מתנת התנועה, מתנת עיניי היכולות לראות את היופי שנטמן בכל פינה, מתנת ליבי שיכול לשקף את היופי הזה, מתנת הייחודיות, האינדיבידואליות. המפתח הצהוב יעזור לי לגלות את המנהיגות שבי, מה יש לי לתת למשפחה שהנני ומשפחת האדם. יעזור לי לחוש את הסיבים הבלתי נראים המחברים אותי לכל החיים סביב, סיבים דרכם אחוש את המרחב שמעבר לקירות בית הכלא. המפתח הכחול יעזור לי לגלוש עם הגלים של הדרישות סביב, לבטוח במהלך החיים, גם כשהמים סוערים וספינתי מטולטלת, לבטוח שאם אחבור לכוח המים ואשקוט אמצא את הנתיב, כי המים יודעים את הדרך הביתה, למקור. כמו טיפה: שנולדה מהים, עשתה מסעה בענן, נפלה כגשם, שטפה בנחל, שנים חיכתה במי התהום, בחשכת האדמה ומצאה את דרכה אל הים. המפתח הירוק יעזור לי לצמח כנפיים, איתם לנסוק אל הלא ידוע ולהביא פיסה של חזון, של אפשרויות חדשות לכאן ולעכשיו. המפתח הלבן יאסוף ויגבש את תבונת מסעי וייתן אותה לבאים אחרי. חמישה מפתחות, מפתחות שהן מפות, מפות המובילות לאותו חבל ארץ של חירות אנושית. מילים אלה נכתבו לך החפץ להיות בן חורין, לך החפצה להיות בת חורין, חפצי החיים באשר אתם. באהבה לכל חולמי ולוחמי החירות שבדרכם האירו דרכי

כוחו של ריקוד בתהליכי פרידה

"להיות גשר " סיפור משפחתי , ילדי אומנה בביתנו ועל תבונת התנועה בתהליכי פרידה "לפני 7 שנים ,בגיל 44 כשמאחוריי כבר 20 שנה של הנחיית קבוצות "תדרים בתנועה " וסיוע לאנשים בעזרת הריקוד בתהליכי שינוי וצמיחה , הרגשתי, שיש עוד מקום בביתנו וליבנו והחלטנו לצרף למשפחתנו ילדה בת 4 במסגרת אומנה ,ילדה בסיכון שהוצאה מבית אמה(מכורה כבדה) החיבור היה מידי, התאהבנו בה ממבט ראשון והיא בנו! ילדה בת 4 בגוף קטון של ילדה בת שנתיים (האלכוהול הרב שאמה שתתה בהריון גרם לבעיות גדילה ) שיניה שחורות מאכילה לא בריאה ,מסונוורת מאור שבחצר השמש ביתנו כי בילתה שנותיה בחדר קט בבית זקנים עם סבתה , ילדה תוססת שרוצה לטרוף את החיים , בשל חרדת הנטישה הילדה המקסימה הזו ישנה בלילות במיטתנו צמודה צמודה לגופנו. גופה ידע שהמרפא לפרידה כואבת הוא מגע . חלף הזמן הקשר התעמק ,הפכה לבת בית בביתנו כאילו היתה שם תמיד ..ואז מסיבות טובות מאד הגיע הזמן להיפרד, האם, שאיש לא האמין ביכולת השיקום שלה מתוך הידיעה שבתה נמצאת במקום טוב ,לקחה עצמה למוסד גמילה והצליחה באופן יוצא דופן לחזור לתפקוד מלא. בצד שימחת השיקום המהיר של האם ,שהסתבר בדיעבד שמה שהיתה זקוקה לו זה אמונה, הגיע כאב עצום עבור הילדה המתוקה ועבורנו ,הצורך לשחרר אותה להמשך דרכה ילדה מקסימה שקיבלה פתאום בית עם אם ואב ואחות ודשא וחתולים וכלבים…צריכה לחזור לאמה שגרה במוסד סגור לגמילה ( תוכנית גמילה ושיקום לאימהות וילדים) .הידיעה שזה סיפור הצלחה של ריפוי יוצא דופן היתה מאד מנחמת ,רוב ילדי האומנה הופכים לילדים מאומצים כי ההורים לא מצלחים להשתקם .כולנו יודעים כמה קשה באמת להשתנות גם עבור ילדים . כל שהבנו בראשנו לא הספיק כדי לשחרר את כאב הפרידה של הלב והגוף. חפצים ותמונות של המקסימונת היוו טריגרים. שגירדו את פצע הפרידה שוב ושוב וגרמו לו לדמם . עלה הצורך להעמיק את הכלים התנועתיים שעבדו עבורי , להעמיק את בינת הלב כדי להשלים את תהליך הפרידה ולהמשיך הלאה, להתאהב מחדש… הריקוד ובינת הלב גילו שוב את כוחם המרפא …..ומשפחתנו שוב ברומן חדש . אני אדם פרטי ופרטיות משפחתי חשובה לי מאד ובל זאת בחרתי לשתף אתכם בסיפור המשפחתי שלנו כי מלבד הלמידה שהיתה בו עבורי על שחרור אחיזה בעודך קורא/ת מילים אלה מחכים ילדים רבים במעונות לילדים בסיכון לבית ומשפחה חדשה שתמצא עבורם ,ואולי יש מקום בלבך לאחד מהם . אם יש בך רצון להיות בית וגשר לילד , לאפשר להוריו להשתקם מוזמנים ליצור קשר . ב"תדרים בתנועה " אני בחיפוש מתמשך להרחיב את דרך הלב היודע להיפרד להתאהב מחדש. ועוד על תבונת התנועה בהתמודדות עם פרידה ואובדן בזמן זה כשרוחות הסתיו באוויר מעודדות להשיל את המיותר ולהסכים להיות חשופים ופגיעים לקבל את גשמי החורף, שיאפשרו לבלוב ופריחה באביב . בזמן זה נפתחת האפשרות להיפרד ממה שעבר זמנו ולהתאהב מחדש . בתהליכי הריקוד ב"תדרים בתנועה" אנו מגלים את עוצמת הריקוד ככלי בסיוע בהתמודדות עם פרידה ומציאת אהבה . גופנו-ביוגרפיה מהלכת .כל הדפוסים המנטליים והרגשיים אלה שעוזרים לנו ואלה שמעכבים אותנו עצורים בתאי הגוף. כל הפחדים, כל הטראומות והקונפליקטים רשומים בתאי גופנו ויוצרים ביוגרפיה מהלכת ,בתהליך הריקוד "הקובץ" נפתח וניתנת לנו האפשרות לכתוב אותו מחדש. במקרה של פרידה ואובדן הגוף נושא את כאב הפרידה, את האחיזה בכאב, אשמה, כעס, הפחד מאובדן נוסף, הפחד מדחייה . בריקוד מודע אנו יוצרים מרחב בטוח בו מציפים את הדפוסים והפחדים האלה ורושמים אותם מחדש. תנועה לצלילי מוזיקה שפותחת את הלב מסייעת בשחרור חסמים רגשיים עבור מי שלא אפשר לעצמו להתאבל ולכאוב, עבור מי שמתקשה לבטא רגשות. לתהליכים מגיעים אנשים אמיצים הנחושים להצליח לפתוח את ליבם . גבר שאיבד את אשתו מסרטן לפני שנתיים מספר שהריקוד אפשר לדמעות שהיו כלואות לצאת ולפתוח את ליבו לאהבה חדשה, הוא התאהב באשה שהשתתפה בסדנא ואיבדה גם היא את בעלה מסרטן . אישה יוצאת דופן, ששכלה את בעלה במלחמת יום כיפור (כן לפני 30 שנה), הצליחה בריקוד לזעוק את הזעקה שהייתה כלואה בה, זעקה שלא נתנה לעצמה לזעוק לפני 30 שנה כשהידיעה הגיעה , בהיותה אם צעירה מאד, בת לדור שלא זועק את הכאב. דור שלא ידע אינטליגנציה רגשית מהי . לאחר תהליך שחרור הכאב ושחרור האחיזה בכאב ,שהינם כמובן שלבים שונים, אנו יוצרים מקום לריקוד שמחבר לשמחת החיים, שמעמיק את הרומן עם החיים .ובמקרה של התמודדות עם אובדן הריקוד מחזק את נקיטת עמדה לא לקמול עם המת ולשמור על לב פתוח. בתדרים בתנועה אנחנו רוקדים עם הדמות ממנה קשה להיפרד, מתחברים דרך התנועה לרבדי החיים השונים של האדם, סיפורו, תפקידים ששיחק בחייו, ובהדרגה משילים את השכבות החיצוניות של תאטרון חייו ומתחברים לפנימיותו לנשמתו ורוחו .החיבור לחייו הפנימיים של האדם מאפשר מחילה והחלמה .לטוהר נשמת האדם ניתן לסלוח. המחול מאפשר מחילה, מחילה תאפשר החלמה והתחלה חדשה. אשה בת 40 ,תרפיסטית שבעבודת הקודש שלה עוזרת לילדים רבים ,בהיותה ילדה בת שמונה נהרגו אביה ואחותה בת ה13 בתאונת דרכים ,כשהיא ברכב : "עשיתי תהליכים רבים של עיבוד הטראומה ,במיינד עמדתי במקומם אבל זו פעם ראשונה שאני רוקדת את אבא .בשל הטראומה אני זוכרת ממנו מעט מאד בעיקר מתוך סיפורים ותמונות ,בריקוד חשתי אותו כמו שמעולם לא חשתי אותו ,ואז קרה משהו מפתיע כאבי הצוואר הכרוניים שאני סובלת מהם נעלמו ,נוצר שלום בין הראש לגוף –צוואר רך זורם ,החבר הטוב הזה שנקרא גוף בא לעזרתי ",כל שקשה לעבד בראש נקבר בגוף ,בילדות גרנו בגוף ולא בראש ,היינו מיודדים עם גופנו ,חווינו את החיים דרך גופנו וחושיו הפתוחים , כדי לעזור לאותה ילדה בת שמונה שחוותה אובדן כה כבד ,לחבור לריפוי שבה יש ללכת בדרך הגוף . גירושים ופרידה מדפוסים כובלים לסדנאות מגיעים גם אנשים רבים שרוצים להיפרד ממשהו בתוכם ומתקשים לעשות זאת, כמו הקושי להיפרד מהנעורים שהגוף מזדקן. או הקושי להיפרד מדפוס הלחץ , הדומיננטיות ,הפסימיות ,הקורבנות וכו' ואנשים שמוצאים עצמם במערכת יחסים חונקת או תלותית שלא מאפשרת למיטב שלהם לצאת . מגיעים אנשים אחרי גירושין קשים שמתקשים לפתוח דף חדש אחת הגרושות מספרת "כשרקדתי את דמות האקס שלי הופתעתי לגלות כמה אנחנו בעצם דומים ,דומים בתקיעויות שלנו וזה מה שדפק את הקשר שלנו .בסוף התהליך הריקוד הוצפתי אהבה לחלק האלוהי שבו שלא יכולתי לראות כשהיינו ביחד ." על הילדים/חליל ג'יבראן ילדיכם אינם ילדיכם כי פרי געגועי החיים אל עצמם… כי החיים פניהם קדימה, לא אחור. אין הם מתרפקים על האתמול. אתם הקשת, ממנה, כחצי חיים, ילדיכם שלוחים. הקשת מבחין בשובל על פני נתיב הנצח. הוא, ברצותו, כופף קשתכם, למען חציו, הנורים למרחקים. התרצו לידיו

המחול המחלים אותנו -כוחו של ריקוד בריפוי פצעי הלב

אתחיל ממני , כי זה מקום טוב להתחיל ממנו … הריקוד שחרר אותי מאחיזה בכאבי העבר , ריפא את פצעי הלב שלי , לימד אותי להפרד ולהתאהב מחדש . הריקוד עם הדמויות מהם נפגעתי עזר לי למצוא חמלה ולסלוח למי שפגע בי , לסלוח לעצמי. אחרי שרקדתי את דמות אמא ואבא על שכבותיהם, הטריגרים שפעם היו מפעילים את הדפוסים שניהלו אותי, דפוס הילדה הטובה, האם המושלמת, המנחה המבריקה … דפוסי הריצוי והפרפקציוניזם שנהלו אותי בעבר כבר לא מנהלים אותי וזה לא דרש ממני חפירה פסיכולוגית בעבר, כי הגוף נושא את הדפוסים, בריקוד הקבצים נפתחים וניתן לכתוב אותם מחדש. ריקוד הצבעים הוא תרופה חינמית שאין לה תופעות לוואי. בריקוד קילפתי את קליפת הההגנות ההתניות והפחדים, בריקוד נחשפתי יצאתי לאור וגיליתי את גווני מהותי, את הקריאה הפנימית, את שעלי להיות ולעשות, בכדי למצוא את המקום הנכון עבורי, באמצעות הריקוד גיליתי את שדה הנתינה והפריחה שלי וזו מתנת חיים – לאפשר לאחרים להשיל את מה שמכסה את אורם, לתת לצבעים שלהם להגיע לעולם לחשוף את אור העולם על גווניו לגעת בהם, לסייע לאחרים לגלות את תדר המהות שלהם ולרקוד את חייהם זו זכות ענקית !! הריקוד היה ועדין גלגל הצלה בזוגיות ובאמהות. הריקוד הזוגי עם מפת הצבעים מאפשר לי זוגיות של אהבה למרחקים ארוכים. אני בת 53 , פגשתי את האיש המקסים שאיתי בגיל 17 , לפני 36 שנים ! אין מצב שהיינו שורדים 36 שנים יחד לולא מפת הצבעים . אנחנו כ"כ שונים זה מזה, אני כולי אש שבחיפוש מתמיד אחרי מקומות חדשים בהם לבעור, אליהם להביא חום ואור, והוא כולו אדמה, סלע יציב וישיר . השוני העצום גרם לנו כמובן להתאהב זה בזו בנעורינו, אבל אחרי כן צריך לחיות עם השוני, עם הצרכים השונים …שוני בקצב ובגישה לגבי כל דבר, אני רוצה לשנות את העולם ולעשות זאת עכשיו, הוא "אוהב להיות בבית עם הספרים הישנים … " ואינו מבין למה צריך לצאת לחפש מעינות במדבר כיש אמבטיה . שוני בתדר וקצב הם המקור לכל ה"אלרגיות" במערכות יחסים, אלרגיות שמעלות את אחוז הגירושים והגירושים הסמויים. הריקוד עם התדרים עוזר לנו להכיר ולהוקיר, לקבל, לחייך אל שוני, ולמנף את הניגודיות שבנו לציוותיות משלימה .הריקוד עם הגוונים החמים של הקשת עזרו לי לחוש את המהות הגברית בכל עוצמתה, לקלף את הקליפות הקשות בהן היא התכסתה , להבין את הגברים סביבי והגבר שאיתי, לקבל את דרכם המוזרה בכל …עם הילדים, במכסת המילים, במטבח, במיטה …. הריקוד עם המהות הגברית עזרה להכיר ולהוקיר את הלוחמים והאבירים, להוריד את השריון . הריקוד הכחול עם הכריאוגרף הדגול שנקרא מים גילה לי את עוצמת המהות הנשית בטהרתה ולהתחבר לידיעת הדרך שבה . הריקוד הסגול נדרש לי כל יום … ואז הגיעו הילדים, אחת נולדה מהרחם והשני מהלב (ילד מקסים שהגיע אלינו במסגרת אומנה והפך לילד מאומץ ) ושוב ריקוד התדרים גילה כוחו לי בהולדת האם שהנני, נולדתי בקיבוץ מלכיה על גבול הלבנון , ילדותי בבית הילדים בלינה המשותפת היתה רצופה במטחי קטיושות , חדירות מחבלים , לינה במקלטים …ונשבעתי לעצמי שכשאהיה גדולה אהיה משכינת שלום , כי כל ילד ראוי לבטחון וחיים של שלום . שבועה שהתחזקה עם האובדן הראשון שחוויתי בגיל 18 . בריקוד נמצא לי שלום עם גופי , עם עצמי, עם האיש שאיתי, עם ילדי ושכני בחרתי להקדיש חיי ליצירת מרחבים בהם אנשים רבים בכל הגילאים מכל המגזרים יחוללו שלום עם גופם עם עצמם , משפחתם והעשיה שלהם בעולם וזו השראה גדולה . אחרי 24 שנים של הנחית קבוצות בשש השנים האחרונות אני מכשירה מנחים ומטפלים והם מביאים את "תדרים בתנועה " את מתנת ריקוד הצבעים לילדים בגני ילדים ובתי ספר , לקשישים , לאנשי חינוך ,לאנשים עם צרכים מיוחדים …לאנשים רבים שבריקוד מרפאים עצמם מוסיפים צבע לחייהם

שחרור גוף הפחד

מה את באמת רוצה אבל פוחדת ? שני פרטנרים אתם לרקוד את החיים האלה , הרצון והפחד שבלב , פרטנר אחד מניע אותנו קדימה אל עבר חלומותינו והשני תוקע אותנו מכווץ אותנו וגורם לנו לוותר על חלומותינו . השאלות שכל אחת חייבת לשאול את עצמה: מה מכווץ אותך? מה מקטין אותך ? איזה פחד מנהל אותך ? אני לדוגמא הייתי ילדה טובה, כזו שהמורים אוהבים, שמשקיעה המון בשיעורי בית , שקטה, קצת ביישנית, מקובלת חברתית, לא נכנסת לקונפליקטים, כזו שאוהבים . בחוץ הכל נראה נפלא, אבל האמת היא שבפנים פחדתי מסמכות, פחדתי מקהל, במה הלחיצה אותי . בגיל צעיר ידעתי שהמקום הנכון בשבילי הוא הנחיית קבוצות בתהליכי צמיחה . לא הסכמתי לוותר על התשוקה הזו והייתי חייבת להתיידד עם פחד הקהל והקושי של להיות במרכז ובאור הזרקורים. היום אני מנחה סדנאות של 300 אנשים. עדיין מתרגשת לפני כל סדנא, אולם לימדתי עצמי לרקוד עם הפרפרים שבבטני ואני מלאת סיפוק בהיותי עדה שבוע שבוע לריפוי העמוק שמתחולל בריקוד . התפיסה ששינתה חיי היא שפחד הוא ידיד ולא אויב! התרגלנו לפחד מהפחד . פחדים מכווצים, מקטינים ומנהלים אותנו. הם מעלים את השיפוטיות ולעיתים הופכים אותנו תוקפניים וקשים לעצמנו לאנשים סביבנו. פחדים מכווצים גופנו, סוגרים את ליבנו ודעתנו ומנתקים אותנו מרקמת החיים וההזדמנויות שמחכות לנו. בתדרים בתנועה דרך הריקוד אנו לומדים לראות בפחד דחף לתנועה לשלב הבא שלנו . איך זה עובד ? ברמה ההישרדותית, הפחדים הם מתנת חיים שקיבלנו כדי לשמור עלינו . קיבלנו אינסטינקט (כמו כל בעלי החיים) שתפקידו לחוש סכנה ואיום על חיינו ולהפעיל את אסטרטגיות ההגנה שלנו בעת סכנה. הקושי כמובן הוא שהפחדים שמנהלים אותנו הם לרוב הפחד מדעתם של אחרים, הפחד מבדידות, הפחד מכשלון , מקונפליקט, ממחסור, מהזקנה, מחולי, מתלות, מחוסר מימוש . פחדים אלה, מקפיאים אותנו ( Frizz) או גורמים לנו להיות תוקפניים ואגרסיביים (Fight) בעיקר כלפי עצמנו. לברוח אל עבודה או למסך או לאכילה – כל דבר שיגרום לנו לא לחוש את הפחד (Flight) בריקוד אנחנו מעלים את הפחד שאצוּר בגוף ומאמנים עצמנו להאט ולהתבונן על דרך התגובה האוטומטית שלנו – האם כשאני חשה מאוימת אני תוקפת? שולפת ציפורניים? מאשימה? כועסת? שופטת? האם אני בורחת לעשיית יתר או להתמכרות כלשהי? אולי אני בכלל מתכווצת, משתתקת וקופאת בפנים ? אחרי ההתבוננות, אנו מזמינות את הפחד לריקוד של גילוי הדחף שטמון בפחד . אבל למה לרקוד? הריקוד שולף אותנו מזרם המחשבות הקשות, שעסוקות כל הזמן בחששות ,של חרדות, של כשלון שמחכה מעבר לפינה. הריקוד מפוגג את הכיווץ שהפחד גורם ומשחרר אותנו מהרעש הבלתי פוסק שבראש ומביא אותנו אל הגוף שבו מקום פנימי מרפא שקט ובטווח, בו מתאפשרת הקשבה לדחף שבפחד, דחף אתו נוכל לנוע אל השלב הבא שלנו .